העצמת התהליך החינוכי ,מחנך-הורים
הניסיון מראה, באופן בולט, ששיתוף ואחווה בין ההורים למחנך מעצים עד מאוד את התהליך החינוכי ומשפיע רבות על תהליכי הלמידה.
עושה רושם שכיום מערכות אלו נמצאות במסלול התנגשות, בחילוקי דעות וכיפופיי ידיים.
אנחנו ב”נחת רוח” מעוניינים להציג את גישתנו לנושא ואת דרך העבודה החינוכית שלנו – מתוך תורת הנפש היהודית. תורה שהייתה נר לרגלינו לאורך 26 השנים האחרונות בשני בתי ספר לחינוך מיוחד, בניהולי ובהנחייתי.
אנחנו מאמינים שיש משום סלילת נתיב בו יתקיימו יחד, בכבוד ואמון הדדי, המערכת ההורית והמערכת החינוכית.
העובדה שמדובר בשתי מערכות דומות, מטשטשת את הגבולות של כל מערכת והופכת אותן למערכות זהות. זהות, המייצרת תחרות, חוסר הבנה ומאבק שכולם יוצאים ממנו מופסדים.
דווקא הדמיון בין המערכות (שתיהן אמונות על המעשה החינוכי) מחייב אותנו לעשות הבחנה מבדלת כזו שתבהיר את מטרות החינוך השונות של כל מערכת ומאידך את נקודות ההשקה והדמיון.
מתורת הנפש היהודית אנחנו למדים על שני עקרונות יסוד המנהלים את חיינו בכלל ובתחום החינוך בפרט, עיקרון אחד נקרא “מטרת הבריאה” והעיקרון השני נקרא “תיקון הבריאה”.
“מטרת הבריאה” – אנו מתכוונים שבשורש ההורות, בחלקים הרוחניים,יש רצון עז שמטרת הבריאה היא זו שתנהל את חיי ילדינו. עם כל הצטרפות של ילד/ה למשפחה אנחנו מרגישים מוטיבציה זו, דרך אהבה גדולה, עמוקה ותקווה לטוב ולחסד אין סופי. החלקים של “תיקון הבריאה” מצטרפים מאוחר יותר ומתלבשים על הגרעין ההורי שהוא “מטרת הבריאה”.
“תיקון הבריאה” – היא מלאכתם של המחנכים ובית הספר. תיקון הבריאה הוא המצב ההפוך למטרת הבריאה, השורש שלו מכוון לעבודה רוחנית ,נפשית ופיזית – בזיעת אפיך תאכל לחם. תחום שמחזק אותנו, מפתח אותנו ומאפשר לנו אחרי מאמץ להשיג הישגים. הוא בונה לנו את החיסרון לו נבקש מילוי.
הרחם היא הסימבול למטרת הבריאה והלידה לתחילת עולם התיקון.
בעבר, עצם עולם ‘תיקון הבריאה’ היה מוערך ביותר. ההתחסנות, ההתגברות, הדבקות, ההתמדה והמוכנות להתייחס פחות ליצר ולהנאה ויותר לתכנים חינוכיים ורוחניים. מציאות זו אפשרה מערכת יחסים זורמת יותר בין שתי המערכות, כאשר מעמדן נשמר כמו בחוק הכלים השלובים. כשצד אחד גבה, גבה גם השני. המחנך התייחס בכבוד גדול להורים באשר הם וההורים התייחסו במשנה כבוד למחנך.
האיזון ושיתוף הפעולה חשובים לא רק במובן הפרקטי אשר מעדיף שיתוף פעולה על חשדנות, אלא שתורת הנפש היהודית באה לידי ביטוי במעשה החינוכי בפועל. התקיימותם של עקרונות מטרת הבריאה ותיקון הבריאה, כניגוד מחד ואחדות מאידך, מחויבים במציאות. דרכם אנו למדים את תכלית חיינו ותכלית המעשה החינוכי.
חלוקה זו חשובה ורבת משמעות. ההורים והמחנך נמצאים במובן מסוים ועמוק, בניגודיות. זהו חוק רוחני מהחשובים ביותר על מנת שנוכל לנוע, לאחד ולצרף את הניגודים. טשטוש הניגודים הבסיסי והפנימי, מביא למורכבות ולמתח. מורכבות שמקשה מאוד על המעשה החינוכי, הן בבית והן בבית הספר.
צירוף המחנך לעבודת החינוך בבית וצירוף ההורים למעשה החינוכי בבית הספר על פי תורת הנפש היהודית – מייצר מצב של אחדות הניגודים, או בשפה פשוטה – שלום.
מושג “אחדות הניגודים” מצביע על אפשרות שבה מתקיימים ניגודים בשלום, שלום המאפשר גילוי וצמיחה של כל הנוגעים בדבר.
זהו תהליך אין סופי של התכווצות והתרחבות, מתוך מציאות הניגודים המנהלים ביניהם בירור דיאלוגי על בסיס אמוני. נוצר משהו חדש, נולדת מציאות חדשה. אנרגיה רוחנית המופנית כלפי התלמיד והמערכות הפועלות .
ההורות, בית הספר ותהליך הלמידה צירוף הכוחות הניגודיים לכוח אחד שבנוי משניים.
המציאות החברתית, התרבותית היום מחייבת בניית שובר גלים חזק ואיתן אל מול כוחות הנגד – האגו והיצר. הרצון לקבל נמצא בנקודת שיא. הילדים שלנו זועקים ומבקשים צירוף כוחות שיעזרו להם לבנות שובר גלים ומצפן יציב ובטוח אל מול עוצמות ההתמודדות שלהם בימים שכאלה.
בין הניגודים חייב להתקיים “חוק ההיפוך” שאומר, שבין שני ניגודים חייב לעבור חוט דק של הסכמה ואחדות.
“חוק ההשלמה” – שבעבודת נפש חינוכית נכונה, הופכים את הניגודים למשלימים והקונפליקט מקבל ערכים של דילמה.
התוצאה היא הגדלת יכולת האמון והאמונה. מצב זה מצרף באופנים מתוחכמים את עוצמות השורש של מטרת הבריאה, לעוצמות של תיקון הבריאה ובכך נותנים לתלמיד, לילדים שלנו את הכלים והתנאים המתבקשים לגדול ולהתפתח נכון. בעיקר להכיר את עצמם, תרבותם וזהותם ולהיות נאמנים להם – אותנטיים.
זו מלאכת מחשבת הדורשת ניסיון רב ומיומנות, יכולת אבחנה ומנהיגות. העוצמות שמתקבלות מעבודה שכזו לאורך זמן, השינויים בתפקוד כל המשתתפים, הם ממש מעוררי התפעלות.
מציאות שפעם הייתה זמינה (חלוקת עבודה ברורה בין ההורים למחנך, תמיכת ההורים במחנך) היום היא מוסתרת ויש עלינו לחלצה ממקום מסתורה.
צוות מקצועי מטעמינו שיישם תפיסה זו לאורך שנים, רוצה ויכול לעשות יחד עם צוות בית הספר, וההורים תהליך משמעותי.
כולנו שואפים שהתלמיד/ה (ילד/ה) יחיו את חייהם בביטחון קיומי –קרי: שמטרת החיים לטוב, ומאידך שיתייחסו בחיל ורעדה לעבודת החיים שמלאה קשיים וחוסר וודאות.
