השדה הפסיכולוגי, פסיכיאטרי, חינוכי, עשה העתק הדבק לעקרונות שעומדים מאחורי תרבות החולי/ריפוי. אנחנו פונים לרופא כשאנחנו חולים או כשאנחנו מרגישים לא טוב. כשאנחנו מרגישים טוב או מקבלים תשובות לבדיקות כשהכל בסדר – אנחנו משוחררים מעיסוק בבריאותנו. (כך זה אצל רובנו)
מרכז “נחת רוח” הוקם בחלקו לצאת חוצץ נגד החפצת הנפש והנשמה של חוקי הפיזיולוגיה והחומר.
הנפש לעולם לא חולה, וודאי הנשמה – לעולם.
היא מופיעה אצלנו בסבל, פחדים, קנאה, תאוות לא מסופקות, גרנדיוזיות – ועוד מיליוני מצבים שמופיעים בהרגשתינו, תודעתנו כ “לא נעימים”. והם “המעצבנים” האלה תפקיד להם ומטרה להחזיר אותנו לעסוק בפנימיות – וכריתת ברית הדרכתית, יעוצית ומחנכת שתפקידה לעזור לכם להפוך כל אירוע לסוד שעלינו לגלות אותו ולבנות ממנו.
מרכז “נחת רוח” הוא כמו חברה לכל עת, חבר נאמן , יציב ויודע ומכיר את הלכי הנפש הארצית ואחותה הבכורה הגבוהה והקדושה. המשחק הזה כשפונים כי יש בעייה הוא משחק חמור ביותר. כדי להיות מסוגל, בעיקר בעת הזו, לחיות חיים משמעותיים בעולם, הוא רק בחיבור לאיש רוח שמקדיש את חייו במסירות נפש ללמוד באופן מעשי את חיי שתי הנפשות שלנו ואת מורכבות היחסים ביניהן.
אין מצב בעולם שמשהו יכול למלא את התפקיד הזה בטרם בגר בשנים באותן שנים צבר ניסיון כמעט בכל תחומי הקיום. הגיל והניסיון הם בעלי משקל חד משמעי אבל לא רק הם. הוא צריך לזכות בסימנים לרשות עליונה ללכת בדרך בה מוליכים אותו הרבה מעבר לעשרים שנה. כל מה שלא זה הוא לא שייך לנחת רוח, לא שייך לעבודת הנפש והנשמה האמיתיים.
עם פתיחת הידע התיאורטי (גוגל וחבריו, ספרות וסרטי יוטיוב- מלאה הארץ דעה) יש סכנה לשטחיות עטופה ברוחנית או בעומק ואחריות אמיתית.
אין לי קריטריונים מעבר למה שציינתי – בסוף זו האחריות שלכם לחוש מי הוא מי ומה הוא מה.
זכרו – לעולם אין הנפש /הנשמה חולים או בעייתיים – הם הופכים לכאלה כי לימדו אותנו להסכים לכך