חינוך

בחינוך אנו מבחינים בין חינוך הורי לבין חינוך על ידי אנשי מקצוע. קיים דמיון בין זה לזה אך דמיון זה מטעה. לדעתינו מדובר בשוני מהותי ביניהם.

מסיבות שהזמן גרם להן המעשה החינוכי האמיתי (חינוך הוא רוחניות בפועל) הולך ומצטמצם וביחס הפוך תופעות הנגד הולכות ומתרחבות. תהליך זה קשור באופן ישיר לסטיית תקן בהבנת המעשה החינוכי וניהולו בפועל.

המעשה החינוכי הינו על פי הבנתינו לעורר בתלמיד את נפשו המשותקקת להשתייך, ללמוד, לגדול ובהתבגרותו לטפס לפסגות, להאמין באדם , בחברה ובערכים בעלי תוקף נפשי ורוחני. בנוסף, הוא חייב להיות מיומן לעזור לתלמיד לממש, לתרגל, לתת לו הדרכה פנימה והחוצה כדי שכל הזמן ירצה יותר ויותר לדעת ולהשפיע טוב לסביבתו. לכן, המחנך עצמו והמערכת כולה צריכים להיות מודרכים על מנת לעורר בעובדיה שאיפות, אמונות, מקורות השראה ולהיות מודרכים ומתורגלים להשגת היעדים והשאיפות שהתעוררו בהם. גישה זו מחייבת בהכרח שינוי מערכתי הכולל שינוי הגדרת החינוך, המעשה החינוכי בפועל, תפקידי ותפקודי המחנכים והצטרפות לתהליכי הדרכה ארוכי טווח של מרכז “נחת רוח”.