יוסף ברקוביץ'

אודות
יוסף ברקוביץ'

 בעיסוקיי המקצועיים שימשתי מטפל אישי, זוגי ומשפחתי, מחנך, מורה ומדריך.

מנהל מרכז “נחת רוח” על פי תורת הנפש היהודית. 

השנה בע”ה חגגתי בהודיה 65 שנים מתוכן 35 של עבודה מסורה בתחומי החינוך, הטיפול והניהול במסגרות שונות. 

שירתי את כל שירות המילואים בתפקיד ק.פסיכולוגיה בחיל האוויר, תפקיד אשר דרש בעיקר יכולת אבחון גבוהה , מהירה וחדה. היה עליי לגשר בין התרבות האזרחית לזו הצבאית. לבדוק כמות לא מבוטלת של חיילים וקצינים, סדיר ומילואים, לגביי כשירותם הנפשית למשימה שלהם. 

נדרשתי לגשר בין תפיסת עולמי המקצועית לבין זו שהיתה מקובלת ביחידה. בסיום חובתי לשירות המילואים התבקשתי להמשיך בהתנדבות עוד כמה שנים, זכיתי.

במקביל הקמתי יחד עם פרופסור פריד יהודה ז”ל את המרכז הראשון בארץ לטיפול ושיקום בוגרים ומבוגרים הסובלים “ממחלת נפש”.

מרכז זה ייחודי וראשון בארץ מסוגו, הוקם על ידי קבוצת אנשים ממקצועות שונים מתחום בריאות הנפש. אנשי מקצוע שהעמידו אלטרנטיבה רעיונית ומעשית להבנת נפש האדם ומהות הטיפול. 

ניהלתי את המרכז כך שהביא לידי מעשה את התפיסה “האנטי פסיכיאטרית” – אשר מרכיביה ממש הפוכים לתפיסה המקובלת בעולם רפואת הנפש. מרכז שישכנו בו כל אותם יסודות של תפיסת הנפש שהייתה נאורה לי אז.

לפני 26 שנה נקראתי על ידי ראש שירותי בריאות הנפש במשרד הבריאות, הפסיכיאטר דר’ מוטי מרק, אשר הכיר אותי משירותינו המשותף בענף פסיכולוגיה בחיל האוויר, להקים ולנהל מרכז חינוכי טיפולי שיקומי לבני נוער היוצאים מאשפוז פסיכיאטרי ללא מסגרות המשך בקהילה. 

ייסדתי מתחם שכלל: פנימיה שני בתי ספר לחינוך מיוחד (“עמית” ו”מפגש”) ומרכז טיפולי. אותם ניהלתי כללית ומקצועית ב”ה 26 שנה.

לאחר 7 שנים הפנימייה נסגרה.

המתחם נקרא “שירת העשבים” בעיר חדרה – יסודי, חט”ב ותיכון, חינוך מיוחד נפשי רגשי. בגרותי, עד גיל 21, אשר כלל כ 100 תלמידים ו 40 אנשי צוות.

זכיתי יחד עם עובדי המקום לעשות עבודה חינוכית וטיפולית מהטובים שאני יכול לתאר. קנה המידה שקבעתי לעצמי בתחילת הדרך הוא שרמת החינוך והטיפול בו תהיה כזו שהייתי מפנה את ילדיי וילדיי חבריי לבתי הספר.

מטבע הדברים זו עבודה קשה ביותר וככל שעוברים השנים הקושי לעשות חינוך לשמו גדל.

תפקידי במתחם “שירת העשבים” היה: ניהול כללי, ניהול מקצועי – הדרכה ושמירה על הכיוון החינוכי טיפולי.

העבודה מול התפיסה החינוכית של משרד החינוך ביחס לאופן שבו אני חווה חינוך, היה אתגר לא פשוט. לעבוד בהתנגדויות כאלו לאורך שנים ולהצליח במשימה העיקרית אינה קלה בעיניי, מאתגרת ביותר בלשון המעטה.

לאורך אותם שנים המשכתי לעזור לכל פונה לעזרה נפשית, אישית, הורית, זוגית, משפחתית במסגרת הקליניקה הפרטית. 

סיימתי בית ספר לפסיכותרפיה משפחתית וזוגית, מסלול של 4 שנים, לימוד תיאורטי ומעשי בהדרכה חיה. 

לא ציינתי באופן מפורט כל שעשיתי מקצועית באלו השנים. ממה שציינתי אני מרגיש סיפוק ותודה לבורא עולם.

מודה אני לעשרות אם לא מאות תלמידים ומודרכים שטיילנו בעולמם הפנימי ובעיקר על מה שלמדתי מחבריי לדרך: סייעים, צוותי חינוך והוראה ומטפלים. על הדרישה לדיוק ובעיקר על המוכנות להשתנות בעקבות עוד קליפה שקילפנו בדרכנו אל הפנימי.

בכנות, המחשבה שמחבקת אותי בחום, בתחושת נצח והערכה, היא שקיבלתי את הכוחות, התשוקה והסקרנות לא לסטות מהדרך. תמיד לרצות ללמוד באומץ ובהקשבה פנימה והחוצה, להיות נאמן לאמת שלh/ העובדה שהכל נחתם בעליון ושעלינו ללמוד לפתח את החושים והכלים לראות, לשמוע ולגעת בשורשים הרוחניים. מה שאנחנו חווים בחושים הארציים אינה המציאות, אלא המציאות נסתרת בהם.

אני מקווה שבחבריי ובתלמידיי נדבק  משהו מ החיי- דק (חוט דק של אור) של דבקות, נאמנות, חיפוש הפשר ללא סרק ומורא, הליכה נגד הזרם כשהוא מוביל לשבילי בוסר ותמיד תמיד לחבק וללטף בעיניים טובות ולב אוהב.

היום אני פונה לפסגה של חיי המקצועיים (אני ב”ה בן 65, נשוי, אב לשלוש בנות וסב לארבעה נכדים) כאשר אני מבקש לחלוק ולתת את שאני אוסף, דולה, סופג, מברר ומשיג במאודי. 

יש בי סוג של אמונה וביטחון שהדרך אליה אני מכוון יש בה לעזור, להקל ובעיקר לשמח ולתת משמעות לחיינו ובדגש על ימינו אלה. 

ב 15 שנים האחרונות הנני לומד באופן פעיל בדרכים מגוונות וגם בעזרת מורה מקובל, את תורת הסוד ממנה זכיתי לפקיחת עיניים באשר לעקרונות וחוקים שעל פיהם מתנהל העולם ובתוכו נפש האדם. תורת הנפש היהודית, האור המוטמן בה ארגנה לי מחדש את כל הידע והתאוריות שלמדתי והפנמתי. תאוריות אלו היו שלב בסולם כדי להגיע לתורת הנפש היהודית האמיתית, לתורת ריפוי הנפש המדויקת ביותר שאני מכיר.

אני מצפה לפגוש אתכם ולצאת יחד למסע לבירור הנסתר מהגלוי, לברור את המוץ מהתבן. תהליך טיפולי/חינוכי אינו קל, לעיתים קשה ומעייף, אבל כשעובדים נכון הוא ממלא סיפוק ואף שמחה. תמיד אמרתי למטפלים שהדרכתי והכשרתי, ולאנשי חינוך – שאין מצב להעביר שיעור, או להשתתף במפגש טיפולי שלא יוצאים ממנו בסיפוק, הנאה ובחווית משמעות. מפגשים מרוממי רוח.

ולסיום –  

כפי שהבנתם, עשיתי כמה דברים ב”ה בחיי – לא אחד מהם דומה למרכז “נחת רוח”. 

“נחת רוח” מייצר נקודה במרחב ההוויה שלי של ניגודיות שחייבה אותי לפזר את “הפאזל” שהרכבתי וחיברתי לאורך כל שנות עבודתי ולבנות אותו מחדש לכבוד המאורע, בפעם הראשונה אני מציג את עצמי ואת דרכיי עבודתי בפומבי. 

יבואו על הברכה המון אנשים טובים מוכשרים שפגשתי בדרך, המון מורים ויודעי דרכים אני כולי תודה והערכה. 

אציין כמה מרכזיים שהשפעתם עליי הייתה והינה משמעותית :

פרופ’ פריד יהודה ז”ל שהסכים להכניס אותי תחת כנפיו. נטע וחיזק בי שורשים של ספקנות, חקירה ונאמנות לעצמי. כמו ילד ישבתי במשרדו זמן ממושך, שותק, מתבונן ולומד את הקליניקה, האנושיות והתחכום הנדרש לעשיית הטוב. אצלו למדתי קליניקה, פסיכותרפיה ובעיקר להמשיג באופן ברור את ההגות האנטי פסיכיאטרית שהוא הוביל. אשתו שתחייה אביבה מלווה אותי מאז ועד היום, עוזרת בכל כוחה לאפשר לי להביא לידי ביטוי מעשה אמונתי.

פרופ’ שוהם שלמה, חתן פרס ישראל שחברותו האישית והמקצועית, ספריו הרבים עמוקיי התובנות ליוו ועזרו לי להתמצא בדרכים.

מורי ורבי המקובל דוד ברוך שנפשי דבקה בשלו. לאורך כ 20  שנה אנחנו לומדים, מבררים, צוללים וממריאים אל על. איש אמת, נאמן לאמת שלו, ובקיא בלימוד ובמעשה הקבלי. אין מילים להודות ולברך על כך שזכיתי להיות תלמידו אז ,כמו היום.

לסיגל לב ארי שהסכימה להצטרף אליי להקמת מרכז נחת רוח. סיגל עבדה תחתיי לאורך 8 שנים, כמו גם מודרכת שלי. בקשתי ממנה להצטרף מתוך ההערכה לכישוריה, תבונתה והבנת החשיבות למה שאני רוצה לעשות ב”נחת רוח”. תהליך ההקמה, הבנייה מחדש של תורתנו המקצועית הטילה עלינו עבודה קשה ומורכבת וסיגל היתה שם על מנת לעזור, לקבל ולעודד.

תודה לחבריי העמותה בהווה ובעבר, במיוחד אביבה פריד, רבקה בן סעיד, טלי פרלמן, עו”ד לפידות ועוד רבים וטובים שהלכו יחד איתי לאורך הדרך תמיד באהבה, אמון והתרגשות מהמעשה הטיפולי חינוכי. 

ללימור פלד מזכירתי ב 10 השנים האחרונות, שבחרה להמשיך להיות עבור הפרוייקט החדש למרות רצונה לפתוח בקריירה חדשה.  

תודה ומקווה שניפגש בקרוב.