יוסף ברקוביץ'

יועץ, מדריך, מטפל מורה ומחנך  

השנה בע”ה חגגתי בהודיה 66 שנים מתוכן מעל 35 של עבודה מסורה בתחומי, הייעוץ, הדרכה, טיפול וחינוך ובתפקידי ניהול במסגרות שונות. 

שירתי את כל שירות המילואים בתפקיד  ק.פסיכולוגיה בחיל האוויר, תפקיד אשר דרש בעיקר יכולת אבחון גבוהה , מהירה וחדה. היה עליי לגשר בין התרבות האזרחית לזו הצבאית. לבדוק כמות לא מבוטלת של חיילים וקצינים , סדיר ומילואים, לגביי כשירותם הנפשית למשימה שלהם. 

נדרשתי לגשר בין תפיסת עולמי המקצועית לבין זו שהיתה מקובלת ביחידה. בסיום חובתי לשירות המילואים התבקשתי להמשיך בהתנדבות עוד כמה שנים, עשיתי זאת בשמחה.

במקביל הקמתי יחד עם פרופסור פריד יהודה ז”ל את המרכז הראשון בארץ לטיפול ושיקום בוגרים ומבוגרים הסובלים “ממחלת נפש”.

מרכז זה ייחודי וראשון בארץ מסוגו, הוקם על ידי קבוצת אנשים ממקצועות מתחום בריאות הנפש שהעמידו אלטרנטיבה רעיונית ומעשית להבנת נפש האדם ומהות הטיפול. 

ניהלתי את המרכז כך שהביא לידי מעשה את התפיסה “האנטי פסיכיאטרית” – שמרכיביה ממש הפוכים לתפיסה המקובלת בעולם רפואת הנפש. מרכז שישכנו בו כל אותם יסודות של תפיסת הנפש שהייתה נאורה לי אז.

לפני 26 שנה נקראתי על ידי ראש שירותי בריאות הנפש במשרד הבריאות, הפסיכיאטר דר’ מוטי מרק, אשר הכיר אותי משירותינו המשותף בענף פסיכולוגיה בחיל האוויר, להקים ולנהל מרכז חינוכי טיפולי שיקומי לבני נוער היוצאים מאשפוז פסיכיאטרי ללא מסגרות המשך בקהילה. 

ייסדתי מתחם שכלל: פנימיה שני בתי ספר לחינוך מיוחד (“עמית” ו”מפגש”) ומרכז טיפולי. אותם ניהלתי כללית ומקצועית ב”ה 26 שנה.

לאחר 7 שנים הפנימייה נסגרה. בתי הספר המשיכו עוד שנים רבות.

המתחם נקרא “שירת העשבים” בעיר חדרה – יסודי, חט”ב ותיכון, חינוך מיוחד נפשי רגשי. בגרותי, עד גיל 21, אשר כלל כ 100 תלמידים ו 40 אנשי צוות.

זכיתי יחד עם העובדים לעשות עבודה חינוכית וטיפולית מהטובים שאני יכול לתאר. קנה המידה שקבעתי לעצמי בתחילת הדרך הוא שרמת החינוך והטיפול בו תהיה כזו שהייתי מפנה את ילדיי וילדיי חבריי  לבתי הספר.

מטבע הדברים זו עבודה קשה ביותר וככל שעוברים השנים הקושי לעשות חינוך לשמו גדל.

תפקידי במתחם “שירת העשבים” היה: ניהול כללי, ניהול מקצועי –  הדרכה ושמירה על הכיוון החינוכי טיפולי.

העבודה מול התפיסה החינוכית של משרד החינוך ביחס לאופן שבו אני חווה חינוך היה אתגר לא פשוט. לעבוד בהתנגדויות כאלו לאורך שנים ולהצליח במשימה העיקרית אינה קלה בעיניי, מאתגרת ביותר בלשון המעטה.

לאורך אותם שנים המשכתי לעזור לכל פונה לעזרה נפשית, אישית, הורית, זוגית, משפחתית במסגרת הקליניקה הפרטית. 

סיימתי בית ספר לפסיכותרפיה משפחתית וזוגית, מסלול של 4 שנים, לימוד תיאורטי ומעשי בהדרכה חיה. 

עשרות שנים של פסיכותרפיה אישית, זוגית ומשפחתית.

לא ציינתי באופן מפורט כל שעשיתי מקצועית באלו השנים. ממה שציינתי אני מרגיש סיפוק ותודה לבורא עולם.

מודה אני לעשרות אם לא מאות תלמידים ומודרכים (מתבגרים ומבוגרים) שטיילנו בעולמם הפנימי ובעיקר על מה שלמדתי מחבריי לדרך: סייעים, צוותי חינוך והוראה, ומטפלים. על הסבלנות לכבדות שלי, על הדרישה לדיוק  ובעיקר על המוכנות להשתנות בעקבות עוד קליפה שקילפנו בדרכנו אל הפנימי.

בעיקר תודה למאות מטופלים/מודרכים שהסכימו להיכנס יחד איתי למקדשם הפנימי, אליו הבאתי את שלי ויחד עשינו דרך אל עבר נחת רוח.

המחשבה שמחבקת אותי בחום, בתחושת נצח והערכה, היא שקיבלתי את הכוחות, התשוקה והסקרנות לא לסטות מהדרך. תמיד לרצות ללמוד באומץ ובהקשבה פנימה והחוצה, להיות נאמן לאמת שלי. העובדה שהכל נחתם בעליון ושעלינו ללמוד לפתח את החושים והכלים לראות ,לשמוע לגעת בשורשים הרוחניים. 

מה שאנחנו חווים בחושים הארציים אינה המציאות ,אלא המציאות נסתרת בהם .

וכל הסיפור שלנו בחיים זה לגלות את המציאות הנסתרת.

אני מקווה שמחבריי ומתלמידיי נדבק משהו מ – החיידק (חוט דק של אור) של דבקות, נאמנות, חיפוש הפשר ללא סרק ומורא, הליכה נגד הזרם הוא מוביל לשבילי בוסר, ותמיד תמיד לחבק וללטף עיניים טובות ולב אוהב.

היום אני פונה לפסגה של חיי המקצועיים  (אני ב”ה בן קרוב ל67 , נשוי , אב לשלוש בנות וסב לארבעה נכדים) כאשר אני מבקש לחלוק ולתת את שאני אוסף, דולה, סופג , מברר ומשיג במאודי. 

יש בי סוג של אמונה וביטחון שהדרך אליה אני מכוון יש בה לעזור , להקל  ובעיקר לשמח ולתת משמעות לחיינו ובדגש על ימינו אלה. 

ב 15 שנים האחרונות הנני לומד באופן פעיל בדרכים מגוונות וגם בעזרת מורה מקובל, את תורת הסוד ממנה זכיתי לפקיחת עיניים באשר לעקרונות וחוקים שעל פיהם מתנהל העולם ובתוכו נפש האדם. 

תורת הנפש היהודית ,האור המוטמן בה ארגנה לי מחדש את כל הידע והתאוריות שלמדתי והפנמתי. תאוריות אלו היו שלב בסולם כדי להגיע לתורת הנפש היהודית האמיתית, לתורת ריפוי הנפש המדויקת ביותר שאני מכיר.

תודה לכל מי שהאמין בי, מאמין בי, עזר ועוזר לי היום, תודה לכל מי ששותף לדרך שהובילה לעדי כל כך מיוחד של עשייה, ומקווה, יחד איתי, שיהיה עדי זה לברכה לכולנו.

 

מספרים עלי:

“אני מעבירה שיעורי דרמה ותאטרון בביה”ס הנפלא הזה, שהוא פשוט משפחה. לפני כשנה וחצי הגעתי לראיון עבודה אצל יוסף ברקוביץ, התרשמתי מהאיש המרשים שהגה חזון חינוכי, ביה”ס אנושי שנותן מענה לילדים שכבר ניסו מסגרות שונות. צוות המורים והמורות והסייעות, הינם אוסף של בני אדם שאכפת להם מהתלמידים”

(מורה לתאטרון ודרמה)

“יוסי יקר,

ההדרכות עימך היוו לי סימני דרך במסלולי הפרטי ואפשרו לי הסתכלות חדשה. אני מודה לך מאוד על הזכות להיות חלק מפרויקט שכולו נשמה, פרויקט שהפך לי לבית, מקום עבודה שהוא חופש מוחלט ליצירה והתעצמות תודה, תודה..”

(מורה מקצועית)

“יוסי יקר, אני מכירה אותך בעיקר מההדרכות, אתה לא נותן פתרונות רק שואל שאלות. לפעמים בא לי לבכות ולברוח, קשה לי, לא מבינה ואין לי כח. אך כמו שאומרים גדילה קצת כואבת , ככה זה אם את רוצה להיות “כוכבת”. תודה שאתה מאתגר אותי במינון, מחזק בי בטחון ואמון. “

(מחנכת)

“יוסי יקר, תודה עליך על שהגבהת את התקרה שלי  – כל פעם יותר ויותר. לא משנה באיזה יום תשאל אותי – זו תמיד זכות לגדול אצלך.”

(מטפלת)

“יוסי, בעבודה איתך, בהדרכות, בשיחות, יכולתי לשוב אל מקורות מים, אל הבורות האוצרים את מי הגשמים ובעיקר אל נשמתי, אל מי שאני ובמיוחד החשיבות שלי כיהודייה. אל המעיין הפועם והמתחדש בקצב פעימות הלב, אל מי התהום האצורים בקרקע ומחכים לאיש אשר יחצוב את הבא אל מי נהר הזורמים לאיטם ומרווים עוברי אורח. תודה על המים המרווים, מעוררי החיים ועל החשיפה לבורות המים הנסתרים.”

(מחנכת)

“יוסי –

 תודה לך על היותך אדם כה מיוחד עבורי. תודה על הדרך שבזכותך ובעזרתך אני עוברת, תודה על המפגשים איתך שאני יוצאת מהם מחוזקת יותר, מאמינה יותר. תודה על כל הפעמים שהאמנת בי יותר ממה שאני הייתי מסוגלת להאמין בעצמי.”

(מטופלת)

“יוסי, יש בי המון הערכה על החזון , על הכישרון ועל האומץ להגשים חלום. למדתי ממך הרבה, ואולי הדבר העיקרי – שתלוי איך מסתכלים על הדברים ודרכך נחשפתי לנקודות מבט מקוריות ומעניינות. עברו בי הרבה מחשבות והרגשות בתקופה בה עבדתי במחיצתך אך כשאני מנסה למקד את הפוקוס אני רואה הרבה חום ואהבה “

(מחנך)

“יוסי היקר, במו ידיך הקמת בית לכל מי שעמד לטבוע בשייט, של נטל, אכזבה, זרמים חזקים, סבל, קושי וחיים סוערים. פתחת ליבך באהבה וחום, נלחמת על אמת בכנות ותום. השתתפת וחווית סבלם של אחרים, לרבים הענקת חיים יותר טובים. היה בך רצון עז לשנות את העולם, בדרך קשה הבנת שזה לא מתאים לכולם. נאלצת לנדוד בדרכים חלופיות אך בליבך נשארו אותן כוונות טובות. כי במהות אתה אדם יחיד ומיוחד, לא כזה שיאמרו עליו – כמו כל אחד אתה מורה דגול עם חוכמה אדירה, רגיש וקשוב לכל מצוקה וצרה. “

(צוות חינוכי)

“ליוסי היקר, אתה שהאהבה היא מתנתך מחלק ממנה בנדיבות לזולתך. פתחת אלינו את ליבך, זכות נפלה בחלקינו לעבוד איתך. בקבלה אמיתית אותנו אתה עוטף , ברגשותיך הכנים אותנו משתף. כעמוד האש לפני המחנה אתה, מורה הדרך שאיתו נגיע הביתה. תודה על שאינך מוותר, ודורש מאיתנו על מחסומינו להתגבר… האמון שבנו אתה נותן, עוזר לנו להתחסן. חכמה ורגישות יש בך לרוב, פותח את ליבך כל אחת מאיתנו לאהוב. מכיר אתה את יופיו של כל פרט, לצעוד בשביל שאתה מתווה בשבילינו היא מתת. “

(צוות סייעות)

“יוסי היקר, כאור בקצה המנהרה, כמגדלור נישא על חוף הים, נוכחותך היא זו שהאירה לנו רגעים קשים, מעייפים ומורטי עצבים. לעיתים רחוקות מזדמן לאנשים לפגוש אחרים שההתחברות אליהם וההבנה איתם היא כה מיידית. המפגש איתך דמה במקצת לברק – מפתיע, עוצמתי ובעיקר מאיר. באמצע עמק הבכא, בתוך גיא צלמוות נקרתה לנו הזכות והכבוד לפגוש אותך – מחנך בהוויה ומטפל בנשמה. הובלת בחן ובטבעיות תלמידים שכמו אמורים להיות רחוקים מאותה מציאות, אולם מתגלים כבני נוער מקסימים, מלאי תוכן, נשמה ורצון להעניק אהבה. אתה, כהשתקפות תלמידיך, הענקת לנו רגעים רבים של אהבה, חסד, תמיכה וצחוק. ידעת לפרגן ולחייך, והאמת היא שהשארת טעם של עוד, רצון להתחברות שלא מוצה במלואו. מי ייתן ותצליח לראות בעצמך את שרואים אנו בך.”

(מסע לפולין)