חרדה

חרדה – היבט טיפולי על פי “נחת -רוח”

תופעת החרדה הפכה שכיחה במחוזותינו היא הולכת ומקבלת מימדים של “מגפה”. כמות הבקשות, מרשמים (תרופות אנטי חרדתיות) לטיפולים נפשיים ולתלונות בשיחות סלון – הולכות ומתרבות. 

מנגד, הפתרונות המוצעים לנו, הם שחזור של מערכת היחסים בין תופעה נפשית מלאת סבל לבין “התרופה” המיוחלת – בדמות כדורים, טיפול התנהגותי, ביופידבק וכו’. 

אכן יש בכלים אלו להקל, להפחית את הסבל המתלווה לתופעת החרדה -אבל אין בהם לתת מענה אמיתי להפיכת התמונה ב 180 מעלות,  מתופעה מתגוננת  לתופעה מלמדת. 

ברור לכל בר דעת שדלול העשן, לא מכבה את השריפה. כמו, שכדורי הריטלין לא שינו את הגדרות החינוך והכשרת עובדי החינוך, כך שלא יהיה צורך בכמות כזו גדולה של נטילת כדורים. 

כמו שכמויות בלתי נתפסות של אנשים מטופלים תרופתית נגד חרדה לא העלו את רמת הסיפוק והיכולת לחוות משמעות מהחיים. הם לא שינו או ישנו את נקודת ההתייחסות שלנו למשמעות החיים. 

עת להיחשף להשלכותיה של תורת הנפש היהודית, להכיר את מבנה הנפש ובאחת לשנות את אופן ההתמודדות עם ‘העליות והירידות’ המאפיינות את תיפקודנו. 

כל האמור לעיל הכפיל עצמו מתקופת הקורונה ועד עצם היום הזה. אי – הוודאות שהיא אב הדיבר של מגפות, היה כאש בשדה קוצים. המענים היו במקרה הטוב מביישים (ביקורת פוגענית וחוסר אמון כלפי ההנהגה ושיח חדשות לבקרים סותר ולא אחיד ומאחד של אנשי מקצוע אשר עוררו לחץ והגדילו את חוסר הוודאות) ובמקרים רבים מלבים את כמות הפניות של אנשים לרופאי המשפחה בגלל לחץ וחרדה. 

מספר מבקשי כדורי ההרגעה עלה לרמת “מגיפה” בפני עצמה לאור הטיפול האפידמיולוגי ללא התייחסות לרכיבים הנפשיים רוחניים של המגיפה.

אי -הוודאות ידועה כזרז ליצירת תסריטי אימה וגירוי תופעות של חרדה, לחץ והחלשת מנגנוני ההגנה והתפקוד. 

 

בתחילה, אאפיין את מושג החרדה ונמצא את המצב המנוגד לו: חרדה מרוקנת לעומת חרדה ממלאת ומרוממת, חרדה מכווצת אל מול חרדה מרחיבה.

מאפייניה העיקריים של החרדה

כעיקרון, החרדה יושבת על תכונת תסריטאות אימתנית שההכרחי או המתבקש יביא לאסון, אובדן וכד’. 

החרד משמש בכל תפקידי ההפקה: כותב התסריט, הבמאי, השחקן הראשי והיחידי, הקהל וכו’. הוא כותב ומביים את סרט האימה שהוא חי בתוכו. העלילה הולכת ומתפתחת ולא אחת מביאה לאובדן כוחות, עייפות, חוסר שינה ועוד.

החרדה היא תסריט שמתממש  ובתנועות מעגליות הולך ומגלה את האפשרויות הבלתי נגמרות של תסריטי האימה, שמפעילים את כל הפונקציות הנפשיות והגופניות: 

הגופניות  – הזעה,עליית דופק, יובש בפה ,בחילה … 

הנפשיות  – אמונות, רגשי נחיתות , כעסים, רגשי אשמה, תוקפנות  מנגנוני הגנה מגוונים…. 

הקוגניטיביות  – קומבינטוריקה של אפשרויות שיכליות ,הסתברויות…

ההתנהגותיות  – תזזיתיות, עירנות מוגברת…

החרדה מנטרלת את החסד בעולם 

האדם החרד באופן פרדוקסלי מוצא חיזוקים להכבדת החרדה וגרורותיה בכך שדברים שהוא מדמיין קרו ,קורים ולכן גם יקרו. 

בעולם ללא מנהיג או תכלית טובה, ההסתברות שהתסריטים יהפכו למציאותיים, גבוהה מאוד.

אפשרות האימה וההרס שקודחים בנפשו ובמוחו של האדם,  ניזונים ממקרים ואירועים מציאותיים, או בחלקם מציאותיים. הכל מרגיש אמיתי – החרד גם לוחם וגם מתגונן.

בסקירה מקרית בגוגל קראתי כמה וכמה הגדרות ומאפיינים למצבי החרדה.  בכולם מופיע המושג פחד כמשתתף פעיל במצב החרדה. על פי התנ”ה יש להפריד בין פחד לחרדה.  יתכן שיש דמיון בין פחד לחרדה ו/או  קושי לתאר את החרדה ללא שימוש במושג הפחד, אבל ממש אין באמת זהות ביניהם. אין באמת פחד בחרדה, הם נובעים משורשים רוחניים שונים. 

חרדה היא מצב רוחני, או נכון יותר לומר מצב שבו החלק הגבוה שלנו נמצא במצב אמביוולנטי קיצוני. 

מחד, תסריטי האימה התוקפניים המונעים מהרוע המוביל את החיים ומאידך האמונה שהכל לטובה והעולם מנוהל על ידי בורא טוב.  

לחלן או לקדש זו השאלה 

הכוונה בפשט – עומדת לנו תמיד האפשרות להתייחס אל המציאות הרגשית חוויתית – כפשט , או לזכור כל פעם יותר ויותר שכל הסתרה (חרדה) היא סוג של מבחן התחזקות וגילוי חכמת הנסתר. חילון המציאות היא התמודדות קונקרטית ,פיסיקלית, סטטיסטית , ארצית ומונעת מהחרד להתיחסות מתוך פרספקטיבה רוחנית\נפשית.

 בעצם  ההתייחסות הארצית אינה מאפשרת לכוחות הנשמה להצטרף לזרימת החיים.

על פי תורת הנפש היהודית כל מציאות בנויה מדבר והיפוכו. לנו ניתנת הבחירה – האם נבחר בצד הקדושה – – חרדת קודש או בצד חרדת החול-  חרדת היצירה או חרדת היצר.

אין מדובר כאן כלל וכלל בבחירה פשוטה ושיכלית. אילו היו הדברים פשוטים וודאי שכולנו היינו בוחרים -אם כבר נגזר עלינו לחיות עם חרדה – בחרדת קודש . לפחות במצב הזה לסבל יש משמעות ותכלית.

אלא, שהבחירה מטילה עלינו עבודת נפש עמוקה ומחייבת. בחירה בשינוי אורחות חיים, תפיסות עולם, והתמודדות עם אחריות, מחויבות, התמדה ודבקות. 

הכל ידוע והרשות נתונה. 

ריפוי – רוחניות בפועל – יש לי אחריות על חיי -אני יכול להשפיע

עקרון הניגודיות (ראה מאמר באתר המרכז – תורת הנפש היהודית) הם מאבות הריפוי של כל תופעות העולם שלנו. אל מול החרדה ‘הקלינית’ עומדת חרדת הקודש, חרדת המעמד. 

ניתוח התופעה מנקודת מבט ארצית לא נותנת לסובל עצמו מעמד, ברגע שמסתכלים על התופעה בראייה רוחנית מייד עולה ערכו של המתמודד והסובל. עצם האפשרות להגיע למצב של בחירה, שהוא מצב של נחת רוח, נותן לו ולעולם סביבו של הסובל משמעות. הבחירה היא לא בין לסבול מסימפטומים של חרדות ולחצים לבין לשכך את הכאב וכאילו “להיות בריא”, אלא בין תפיסת עולם ארצית, חומרית, סטטיסטית, לבין עולם של משמעות, נצח וקדושה.  לאחר שהבאנו לתודעתו של המטופל את הניגודים בין עולם זה לעולם זה ואת משמעותם, כל שנותר לו הוא בחירה חופשית.  

כבר בשלב זה מתחוללת מהפכה בנפשו של המטופל, הוא חש את גודל המעמד, חווה את האלטרנטיבות ואת הזכות שניתנה לו לבחור ממצב של “נחת רוח” והוא יודע שכגודל חווית המעמד כך עוצמת החרדה, לאור קריטיות הבחירה החרדה המתעוררת היא חרדת המעמד לאור המחויבות והתמודדות. 

מדובר בשינוי גדול שאינו קורה ברגע, אלא הוא שלב בתהליך הטיפול והריפוי.

החרדה היא מצב שבו אנחנו יושבים ‘על השפיץ’ של מעמד הבחירה האמיתי והטהור ביותר. בין לחיות את החיים בחרדה מתמדת ולחינם , לבין לחיות את החרדה ממעמד הקדושה והיראה. בין להיות קורבן של נסיבות לבין יכולתי  לבחור ( פעולה אקטיבית) ולהשפיע על חיי, וחיי הסובבים אותי.

חרדת קודש היא חרדה לכל עניין ודבר – עצם החרדה והטיפול בה מביא לתחושת חיזוק והבנה עמוקה יותר של  “האפשרויות” שהן כולן לטובה. 

המעבר בין מצב קיומי של חרדה למצב קיומי של יראה משנה את כל “הפיסיקה” של המחשבה, הנפש, הגוף וההתנהגות.

החרדה כמו צל שמסתיר את האור, את התקווה, את מותר האדם. ההבנה שהצל הזה הכרחי לתהליך ההתחזקות והגדילה שומר אותנו ערנים לדיאלוג שלנו עם מטרת בריאתנו ותכלית החיים. 

מי הוא המטפל המתאים ?

כמי שמכיר/למד/התמחה בעולם הפסיכולוגיה המערבית והפסיכותרפיות למיניהן, אני יודע שאין להן מגע אמיתי עם שורשי הנפש  ובעיקר את ההבנה לרובדים הרוחניים שעל פי תורת הנפש היהודית. 

הידע והניסיון בהן חשובים ומהווים סוג של “מילוי” ברגעים מסוימים בתהליך הריפוי. טיפול וריפוי אמיתי של הנפש בכלל וזו החרדה, דורשים מהמטפל עבודה פנימית רבת שנים ופיתוח כלים רוחניים. רגישויות לאפשרויות אותן אין אפשרות לקלוט בחושים הארציים המוכרים. תהליך הכשרה אחר,שונה מזה שעובר לאורך השנים המתמחה בפסיכותרפיה מקובלת.

מטפלים שלומדים, קוראים ספרים ומזדהים אינטלקטואלית עם המסרים הרוחניים ויביאו אותם לחדר הטיפול לעיתים בפאטוס – לא יוכלו לעזור למטופל לעבור את ‘דרך המדבר’ ההכרחית ולהגיע לתהליכי צמיחה והשתנות ייעודית. 

מטפלים קונבנציונאלים העובדים על פי הרציונל המערבי, ארצי, חומרי ולא מכירים בעולם של תורת הנפש היהודית, בעולם של קדושה לעומת עולם של חול, בחרדת אימה לעומת אימת היראה המתבקשת מגודל המעמד – היות אדם. לא יוכלו לעולם לצקת את הביטחון הבנוי מאמונה ולכן החרדה בעינה תעמוד. 

סיכום

החרדה הינה תופעה, אירוע נפשי מיד היוצר. בדומה לגילוי הסבל בבודהיזם. 

הנפש ,השורש של הנפש, מחפש מילוי (בדמות ביטחון) שכעת מוסתר ממנו .    

מילוי החיסרון על ידי תחליפים  (תרופות, שינוי התנהגותי וקבעונות עבר ) ייקבע את חווית חוסר הביטחון שתלבש צורות והופעות משתנות. 

מילוי הכלי במבוקשו האמיתי, ביטחון קיומי מוחלט, ירגיע באחת את הסערה העכשווית ויטע בנו ביטחון מספיק להתמודדות הבאה. 

התכונה הנפשית היקרה ביותר לנו היא הביטחון, האמונה שהיא נותנת לנו את כרטיס הכניסה לחיים מלאים אותם  נוכל לחוות כאשר נבין את פשר החרדה.

אומנות הטיפול ואומנות החיים נפגשים לדיאלוג של החיים  ומייצרים לרגעים מגע עם גרעין החיים וסודותיו.

באופן פרדוקסלי רק מי שסובל מחרדה והיא לא מרפה ממנו הוא אשר יכול לבחור ללכת בדרך “נחת -רוח” , דרך הבחירה ,דרך אחדות הניגודים, דרך החופש המלא.

אין חיים ללא חרדה, כמו שאין חיים ללא מחסור, כמו שאין מחסור אמיתי שאין לו מילוי. 

שתף

אולי יעניין אותך גם...

אני ואתה נשנה את העולם

אם אתם מעוניינים בליווי בדרך לנחת רוח אישית או מקצועית, מלאו את הפרטים ונחזור אליכם בהקדם