פרנויה – על מציאות
המצב שבו סובייקט בטוח שהוא קורא מחשבות וכוונות של אובייקט שמחוצה לו נקרא פרנויה, יכולת מעל המציאות. מדובר בחוויה טוטאלית המייצרת פסאודו בטחון מלא בצדקת החוויה ונותנת צידוק למאפייני ההתגוננות והשלכותיה.
בהתאם לתובנות הרוחניות של התנ”ה, הפרנויה היא פן אחד של המטבע והפרעות התנהגות הן הפן הנגדי. הראשון “קורא” את כוונותיו של האחר על ידי חיבור לא ברור והשני מנותק רגשית מהאחר ותופס אותו כאובייקט שימושי.
נבקש להדגיש כי השימוש במושגים השאולים מתחום הפסיכיאטריה במאמר זה הוא לצורך המחשה בלבד. אין אנו מתכוונים למחלות, אלא לתכונות ומאפיינים הנמצאים אצל כולנו בהדגש כזה או אחר.
ה “אתה” נתפס כמכשול, כזה אשר מונע מכוונות פוגעות ומאיימות. הפרנואיד יגבה את טיעוניו הפרנואידים על ידי טיעונים “כמו לוגיים” ויבנה מסכת/סיפור אשר תוביל למסקנה המתבקשת, שיכולה להיות תקיפת האחר, התרחקות ממנו, התגוננות ממנו עד כדי חרדה קיומית.
המצב שבו הסובל מחוויה פרנואידית, מייצר מבנה של חשיבה מעגלית שיש בה טיעונים ומסקנה, יקשה מאוד עלינו להטיל ספק, להגמיש את המבנה המחשבתי ולבחון דרכים אחרות ולראות את המציאות. קרי, לפעמים הטיעונים בעייתיים, לפעמים המסקנה בעייתית ולפעמים גם זו וגם זו.
היגדים חברתיים תרבותיים מסוימים יכולים לתמוך בעמדה החשדנית ולעודד את הרעשים הפנימיים. ככל שרמת החרדה/חוסר הביטחון גדולה, כך ההשפעות החיצוניות גדולות יותר. משפטים כמו “אדם לאדם זאב” “אל תסמוך על אף אחד אלא רק על עצמך” וכו’… הם מסוג ה”אמיתות” שמזינות את החשדנות. מדובר בבנייה של אקסיומה פנימית בדבר כוונותיו האלימות של האחר, עד שלפעמים המעגל נוטה להתרחב ולאט לאט העולם כולו הופך להיות פוגעני. מהצד השני של המטבע, הפרנואידי הופך להיות קורבן צדקן.
דרכי ההתגוננות מפני האיום/האיומים מטילה צל והסתרה גדולה על תחושת הביטחון וכך עולה רמת החרדה והאימה.
עלינו להביא להגמשת קירות המעגל המחשבתי, כדי שהספק יחדור פנימה באופן לא מאיים – כניסת קרן אור צרה לשטח החשוך.
התנ”ה נותנת לנו כלים להוביל תהליך מחשדנות לחדשנות.
אנשים אשר נשנענים על תכונתם “המיוחדת” ראיית על – מציאות, מארגנים את עולמם על בסיס החשדנות, עד שהם קורסים לתוך אובדן מציאות חריף.
מושג החדשנות מעורר אצלם קושי, פחד גדול משינויים. המחשבה שמשהו יכול להתחדש מטילה ספק גדול מאוד על עקרונות החשדנות. החשדן עושה רדוקציה למציאות ומקבע את עצמו אל הכוונה המסתתרת וחשיפתו לאפשרות של חדשנות היא כמו רעידת אדמה עבורו.
אז איך מעירים או מעוררים את חמדת החדשנות? איך בונים יחד פירוש חדש ושונה למציאות?
ראשית, הסכמתו להצטרף לתהליך חינוכי/טיפולי היא ביטוי ראשוני של הסבל והרצון לשינוי של האדם הפרנואידי.
השלב השני הוא התהליך שנעבור בין חשדנות – לחדשנות, הכוונה שיכנס משהו חדש מתוך המבנה הנוקשה. בחדשנות יש תיאורטית אפשרות שחמישים אחוז שהדבר החדש יהיה טוב ומיטיב אל מול האפשרות שהוא יהיה קשה ומכאיב. האמונה בטוב ובאהבה משנה את איזון האפשרויות כך שיש סיכוי גבוה יותר שהחדש יהיה מועיל וטוב.
השלב השלישי (כמו בהפרעות התנהגות המטפל מחזיק באמונה מלאה שהנשמה של אותו מטופל באה לעשות תיקון על מנת להגיע ל “ואהבת לרעך כמוך” ) המטפל מחזיק בהבנה שהפרנואידי צריך לעשות תיקון במתח בין טוב ורע, מחשבה ומעשה על בסיס המשפט האקסיומטי שהבורא הוא טוב ומיטיב.
מובן ומוכר לכולנו המתח הקיומי העובר בין אמונה בדבר הטוב והמטיב לבין השגרה היומיומית בה אנחנו חווים את הקשיים של החיים. רק האמונה שמאחורי ההסתרה יש אור אמת שהוא מיטיב – תאפשר לבנות גשר בין הפערים של ההלכה והמעשה. בניית הגשר, היא למעשה העבודה הטיפולית, ההדרכתית.
מנסיוני הטיפולי חינוכי פגשתי לא אחת בעלי דפוס פרנואידי שאכן מאמינים באופן מסוים בבורא טוב ומיטיב, אלא שהם טוענים שהם יוצאים מהכלל. המקרה הפרטי שלהם גובר על הכלל.
למעשה התהליך החינוכי טיפולי כפי שתואר, הוא תהליך שתחילתו בפשט, דומם, בנפש חסרת תנועה המצמצמת את כל פעולותיה הנפשיות למסקנה החשדנית. התנועה אל עבר החדשנות מעבירה את המשקל מפשטנות למורכבות, מפשט לדרש. הגילוי הפנימי של המחונך להסתכל על המציאות ברמת הדרש, היא היא שחושפת אותו לכך שיש דרשנויות שונות, קרי מסקנות מגוונות למציאות עליה אנחנו מתבוננים.
המעבר הזה הוא היציאה מהנוקשות והחיים מקבלים רב מימדיות שהיא התנאי הראשוני לכניסה לעולם הרוחני.
העונג שתהליך בריאה ויצירה זה מייצר בנפשו ובגופו של המטופל/מחונך מעורר השתוקקות הולכת וגדלה להשתנות ובכך מצמצמת את הרצון לקבל ומרחיבה את הרצון להשפעה. קרי, מקבלה לנתינה.
להזכירכם (מוזמנים לקרוא את המאמרים באתר) התנ”ה מראה לנו שהעולם מלכתחילה הוא עולם של ניגודים. העולם הנפשי של הפרנואידי מתקיים בזכות ההנגדה הזו. העבודה החינוכית טיפולית שאנחנו עושים במרכז “נחת רוח” בעזרת מיומנות ואומנות החינוך והטיפול מביאים לשינוי מפשט (ניגוד) לדרש (דילמה) דבר שלמעשה אומר שגם הפשט יכול להיות נכון וגם הדרש וזו כבר דילמה. נוצרה נקודת בחירה.
התובנה החדשה בדבר מורכבותם של החיים, אני מורכב, חברי מורכב, העולם מורכב, לכולנו כוונות נסתרות, מחשבות שליליות וכו’. האדם והעולם נשפטים על פי רובם ואנחנו מאמינים שהעולם נע לעבר מימוש תכליתו.
לסיכום – מאמר זה מאפשר לנו להבין את המתרחש בעולמו של החשדן ומראה את הדרך והשלבים להביא לאיזון נכון בין חשדנות לחדשנות. מעבר שעל פי התנ”ה מייצר את התנאי ההכרחי להבראה והתקדמות למצב נחת רוח.
