קדימה צעד – שמאל ימין שמאל ימין.
מושגים כמו שמאל או ימין נתפסים יותר ויותר כנטיה פוליטית או תכונה התנהגותית –
מהי היד החזקה? באיזו רגל אתה בועט ?
במאמר זה אנסה להביא את המושגים הללו כתכונות נפשיות, מנוגדות שרק בשליטה ובתבונה נוכל להשתמש בהן כדי להתקדם. ללכת, לטפס, לצעוד ועוד שלל תפקידים ראשוניים ומשניים יש לשתי הרגליים. כוחות נפש סותרים שמשרתים אותנו לטובה במידה ואנחנו יודעים לעבוד איתם ומצלים עלינו (מסתירים את האור והדרך) במידה ואנחנו לא מבינים את מהותם והמחויב מהם – את אופן העבודה הנכון.
כך, יגרמו לנו לסגת, ליפול, להתבלבל – או להיות מרגלים שהולכים קדימה, לברר את פשר העתיד ונשפטו אותו על פי הערך המעריך שלנו כלומר, דרך המשקפיים הפרטיות שלנו.
האחד יבדוק את המציאות בעיניים שמאליות וחברו בעיניים ימניות.
כוחות אלו מתקיימים בתוכנו – תכונות אישיות ומחוצה לנו – ברמה החברתית, ההיסטורית והמהותית, הם משחקים תפקיד חשוב ביותר במלאכת ההתקיימות והחיות.
ננסה להבין לא רק את תכונותיהם ומאפייניהם של כוחות השמאל והימין בנפש האדם פנימה והחוצה, אלא נשתדל גם להאיר לרגע את מלאכת האיזון והריפוי, המתחייבים מעקרונות היסוד של תורת הנפש והנשמה.
תנ”ה יודעת לתאר לנו מהלכי נפש פרטיים, משפחתיים, קבוצתיים ולאומיים, על רקע המושגים “קו ימין”, “קו שמאל”, כמיצגים כוחות נפש ונשמה מהותיים. היכרות ועבודה נכונה עם ניגודים משלימים אלה, מביאים בהכרח למצב רוח של נחת, עוצמה וביטחון מוצק. כך הבחירות שלנו מושכלות יותר ומשרתות את יעודנו בחיים.
אנחנו כל הזמן בתנועה מתקדמת, יש לנו מטרות, יעדים, קשיים שצריך לפתור. דילמות שצריך לבחור כיוון בהן.
מדובר בהתמודדות חיצונית (פוליטית, נורמות, ערכים, אופני התנהגותו וכו’) וגם בהתמודדות כלפי חיי הנפש שלנו פנימה (ניתוח מצבים, בחירות ,הבנת המציאות, זהות וכו’)
התנועה לעבר – הליכה – תתחיל בשמאל ותמשיך בימין. כמו שאמרנו, העולם שלנו תחילתו בחסרון והרצון לקבל על מנת לקבל, שהם אבות הדיבר השמאלי.
כוח השמאל מאופיין ברצון לקבל הנאה, תענוג, כבוד, מושכלות, הוא תמיד מרגיש חסר, לא מספיק ובכך מניע אותנו “לטרוף” את החיים. רוחנית זה הכוח לקבלת אור החכמה שהוא אור החיים – אבל על מנת לנצלו לטובת אינטרסים אגואיסטיים.
כמו כן, הוא מאופיין בביקורת עצמית וביקורתיות, שיפוטיות ותחרות, תחושה של עבורי נברא העולם.
הימין מיוצג על ידי מילוי החסר, חווית שלמות, על ידי כוח האמונה וידיעת הטוב. האדם מבטל עצמו למען מטרות נעלות ומנסה תמיד לדון את חברו לכף זכות. האמונה והתקווה, החסד והנתינה – הביטחון המוחלט בהשגחה ובתכלית קיומנו.
אם המוטיב השמאלי נסמך יותר על שכל והגיון התכונה הימנית נשענת יותר על עיסוק בשורש העניין אליו ניתן להתקרב ולהיחשף, בעזרת חוש רוחני נוסף לחושים שאנו מכירים.
כל צד בטוח שהוא מציע את הדרך הנכונה להתקיימות בעולם. האחד טוען לשלטון השכל והאינטרס, ההבנה והדעת, ואחיו המנוגד לו (“עשיו שונא את יעקב”) טוען לחוכמה, לחסד ובעיקר לאמת (“תן אמת ליעקב”).
החלק הנברא יש מאין, מהותו היא רצון לקבל הנאה ותענוג, אך מנקודת הנשמה הטהורה הוא רצון להשפיע בלבד ללא רצון לקבל – ועבודת האדם לשלב הפכים אלו שכן כל אחד מהם אינו שלמות.
כל צד מציע לנו אסטרטגיית חיים וטקטיקות להשגת היעדים אלא, שהעולם שלנו מחייב מפגש בין הכוחות הללו כדי ליצור תנועה קדימה. מכיוון שהם כוחות מנוגדים התקדמות לא תתרחש .
האחד, טבעי, מוכר וזמין – הרצון לקבל והשני מושג במאמץ ובאופן “לא טבעי”. פיתוח תכונות נעלות ובעלי מאפיינים של קדושה, יראה, אמונה, אהבת הרע, דורשות גיוס כוחות נפש גבוהים וחשיבה מעל הדעת.
בספרים הקדושים כתוב שהבורא ברא את הטוב ואת הרע, את החיים ואת המוות, את הברכה ואת הקללה וכו’. נתן בנו בריאה יש מאין- קבלה, זמניות
והפקיד בנו נשמה קדושה וטהורה – נצחיות.
תנ”ה ממליצה לנו בחום לבחור בטוב ובחיים ולהביא לידי מימוש את הייעוד הפרטי והלאומי שלנו. לשם כך יש לפתח מיומנות והשגה, לעבוד נכון עם הניגודים ולצעוד קדימה, שמאל ימין.
בדרך ליצירת נוסחה מנצחת – לאיזון – נחווה מצבים ואירועים של נפילות, מלחמות, קונפליקטים ומאבקים – פנימיים וחיצוניים. זו למעשה רכישת אמנות החיים.
המאבק על השליטה, לאיזה כיוון נפנה, מה נבחר, מייצר לנו מצבים של אמביוולנטיות, קונפליקטים פנימיים, רעשים בלתי פוסקים ברמת המחשבה – ובעיקר רצון עז “להרוג” ולהשקיט את אחד הצדדים על מנת להימנע מבחירה וכך בעצם אנו נשארים תקועים במקום. המפגש ביניהם “משגע” אותנו.
לכולנו יש שני רגליים(נפשיות ורוחניות) כולנו מונעים ומחויבים לנוע ולהתקדם הן בכל הקשור לעולם החומרי והן האישי והמשפחתי. חוכמת הניגודיות (ראה מאמר באתר על תורת הנפש היהודית) היא התנאי למתן הזכות הגדולה שניתנה לנו לבחור – החירות לבחור.
סידור נכון של הכוחות המנוגדים בונה לנו את היכולת התודעתית לבחירה נכונה – קרי: קידום המימוש שלנו בפועל.
למה תמיד נתחיל בשמאל ?
זו שאלה גדולה ועמוקה ואנחנו נעסוק בה בקיצור. ידוע בספרי הסוד שבתחילה היה העולם מלא באורו יתברך. מלא בכל מקום ונקודה. אור אין סוף בכלי אין סוף. בירידת האור כלפי מטה, יצר הבורא חסרון והשתוקקות לאור. עץ החיים טוב ורע הפך לשורש העולם. עולם מפוצל -טוב ורע, גבר ואישה, יפה ומכוער, טמא וטהור. מעולם שלם, ללא תנועה, הוא הפך לעולם חסר המטיל אחריות כבדה על הנבראים לנוע/ללכת בדרך הטוב -ולפתח חטאת רובץ. כמה זהירות ודיוק כדי להתקדם ליעד שלנו.
אם נעצור לרגע ונתבונן על חיינו, נוכל להרגיש וממש לחוות איך הדברים המתוארים כאן מתרחשים ומהווים את חיינו.
בתחילה לא היה חיסרון אבל גם לא בחירה וחופש, מחויבות ואהבת הרע קרי : היינו כלים בעלי אוצרות אבל לא יכולנו להעריך אותם ובעיקר הרגשנו שלא עשינו עבודה, לא הרווחנו את השפע. היה זה לחם בושה, לחם עוני, לחם חסד.
החיסרון בונה לנו השתוקקות והבחירה מלמדת אותנו לעשות החלטות ובחירות נכונות. השתוקקות לדברים ארציים וחומריים והשתוקקות לדברים גבוהים – רוחניות.
מסיבות מורכבות שלא זה המקום לפרטן, יצא העולם משלמותו והתפצל לשני כוחות מורכבים – כח השמאל וכח הימין. כח הקבלה וכח הנתינה. הגוף והנשמה.
לידת הנפש היהודית היא לידת החירות והבחירה. השילוב והמאבק בין מימדים הפוכים מייצר את הקשר בין ההנאה והחיסרון, בין השתוקקות ומילוי. יש קשר בין ההנאה מאוכל לבין רמת הרעב. בין מאמץ והישג, בין המתנה לסיפוק מיידי.
הבחירה הנכונה היא פונקציה של פענוח המוסתר, החסוי והנעלם בכל מקרה ומקרה. המאמץ לגדול, להתפתח, לחפש ולמצוא היא עבודת הנפש, היא עבודת האדם. לפני הפיצול, כמו החיים בגן העדן, כמו התינוק ברחם לא היה צורך במאמץ, הכל סופק ובגדול. ללא מאמץ יש ניוון שרירים.
מעולם השלמות נברא עולם של חיסרון – יש מאין שמתגשם בגוף ותכונותיו. נולד קו השמאל וכנגדו קו הימין. בראתי יצר הרע בראתי תורה תבלין. החיים והמוות, הטוב והרע ,המר והמתוק, היפה והנשגב, הגוף החומרי והנשמה.
לכן, ברובד בו אנו חיים רוב הפעולות שלנו מתחילות עם מאפיינים של כוחות השמאל. החיסרון מופיע לפני המילוי. אנחנו חיים בעולם החסר, המוסתר, הנעלם. כנגדו קו הימין – קו המעל לדעת, החסד והכרת הטוב.
בימי הפורים אנו פוגשים מופע מדהים של תורת הנפש היהודית כסיפור מעשי, היסטורי, אבל הוא בעיקר מתאר הופעה מדהימה של תורת הנפש. מאבק ענקים של מייצג השמאל ומייצג הימין. המן ומרדכי.
המן האגגי הוא בחינת שמאל – כלי תחתון שמשתוקק ורוצה בכל מחיר לקבל אור המלוכה. הוא רוצה להיות המלך. המושג אגגי מובן על ידנו כגג – שהיא ספירת הכתר – גג הספירות. הוא מכוון לגבוהה ביותר.
המלך מקבל ונאתר לרצונו של המן, ‘אחר הדברים האלה גידל המלך את המן בן המדתא האגגי’.
מאידך אנו למדים על נציג הימין או נכון יותר, נציגי הימין – מרדכי ואסתר. עבודתו של מרדכי מתחילה בהצלת המלך מעצת בגתן ותרש שהם כוחות דס”א(הרע) שבאדם, כוחות טומאה שפוגעים בתפקוד המוח והלב – ז”א כוחות האמונה וההשפעה.
בלי חיותם של כוחות ימין אלו המלך בסכנה. המלך הכיר תודה למרדכי ובעצם הטיל את מלאכת השכר הגבוה שמגיע לו על המן בכך שידע את תאוותו ולכן שאל אותו, מה יעשה לאדם שהמלך חפץ ביקרו? המלך ידע שהמן ילך על “כל הקופה” למרות שידע כי למרדכי מגיע יותר על דבקותו באמונה ובאהבה.
בשלב הראשון נתן לו המלך תחושה שהוא יקבל אור דקדושה בכלים דטומאה, אבל ברגע הנכון הכל מתהפך לטובה.
כוח השמאל של המן רוצה להשמיד את כל היהודים (אמונה והשפעה) את החסד והצדקה. זה כח חיצוני (אנטישמיות) וכח פנימי (שנאה עצמית) המוכר לנו בתרבותינו היום ובכל אחד מאיתנו לאורך חייו.
המלך ידע שאם ישאל את מרדכי על שכרו של זה שהמלך חפץ ביקרו, מרדכי הצנוע וודאי היה אומר – שכר מצווה מצווה. מרדכי מייצג את הימין והוא לא רוצה לקבל, אבל אסור לנו להשמיד את אחד הצדדים ז”א שהוא מחויב לקבל עלמ”נ להשפיע וכך היה.
הסוף ידוע – ונהפוך הוא וליהודים הייתה אורה ושמחה וששון ויקר. זה השכר של מרדכי ואסתר.
זו דוגמא שאומנם הבאנו אותה רק על קוצו של יוד אבל ניתן לחוש את תכונותיהם של כוחות השמאל והימין ואיך המלך, התודעה המושכלת עובדת בצורה נכונה עם הניגודים.
דוגמא נוספת להלבשת כוחות הימין והשמאל היא עשו ויעקב.
“שני גויים בבטנך,ושני לאומים ממעייך יפרדו”.
יעקב ועשו הם ב’ נפשות שנמצאות באדם, עשו הוא הנפש הבהמית, שהיא הנפש הדומיננטית. “איש ציד איש שדה” כל עניינו לצוד חיות דהיינו, לספק את תאוותיו ויצריו שלו בחיות המזדמנות. יעקב הוא הנפש האלוקית “איש תם יושב אוהלים”. כשאנחנו לא מצליחים למצוא איזונים נכונים פנימה אנחנו פוגשים אותם בחוץ.
אין צורך לשנות את העולם אלא רק את עצמנו אנו צריכים לשנות
נקודת ראות של תורת הנפש היהודית – המן ומרדכי, עשיו ויעקב הם אינם סיפורים היסטוריים, אלא מוטבעת בהם תורת הנפש, שדרכה אנחנו למדים על מצבים בהם כוחות הנפש מתלבשים בנו ומתבטאים כתכונות.
שלב התפתחותי נוסף בתנ”ה הוא הפשרה.
הפשרה על פי תנ”ה
תורת הנפש, מלמדת אותנו את מאפייני הניגודים, אבל גם את חובת הפשרה – פשר או פשרנות.
במאבק בין הניגודים חייב כל צד להתפשר, אין אדם יוצא וכל תאוותו בידו. מושג הפשרה הוא חשוב ביותר בתורת הנפש ובדגש כשעוסקים בניהול הכוחות המנוגדים. לפעמים הניגודיות מייצרת מלחמה, קונפליקט, לפעמים צד אחד גובר לרגע, אבל לא לאורך זמן. בסוף השמאל מתגייס לימין וכך שני הצדדים זוכים לבוא לידי ביטוי.
כאן אנחנו נפגוש מציאות נפשית שנזדקק לאבחנה מאוד דקה וזהירה.
הפשרה של השמאל תמיד תהיה קונדסית ולא אמינה עד הסוף כי מטבעה אינה מוכנה לקבל מצב של חיסרון. הפשרה שלה כמו ‘מים פושרים’ – לא לכאן ולא לכאן. אינטרסים, מהלכיי משחק. אין אמת ולכן אפשר להתפשר על הכל – העיקר להיות מסופק.
הימין, פשרה אצלו מושגת מבוחן פשר המציאות. הבנת המציאות הגבוהה, האמונה שהכל לטובה, מאחורי הדברים יש פשר שנותן נקודת אור על המציאות גם כשהיא קשה וכואבת.
הימין יתפשר אבל לעולם לא על חשבון האמת,יש לו קווים אדומים אמיתיים.
נקודת המשען של השמאל היא הסיפוק. לעומתה נקודת המשען של הימין היא האמת.
ומשכך, תמיד השמאל יהיה מוכן להתפשר על הכל חוץ מאשר להבטיח – סיפוק ,עונג, כח, מושכלות, כבוד ושליטה.
לימין יהיה קשה יותר להתפשר, אלא אם הנושא אינו פוגע בחווית האמת.
אם התהליך החינוכי והטיפולי מתפתח נכון, יגבר האור על החושך והצדדים יחיו בשלום – אחדות הניגודים.
העבודה החינוכית/טיפולית של מרכז “נחת רוח” היא לגרום לשמאל להשתמש בחסרון ובצעידה קדימה בקדושה, לרצות להיות כלי ראוי יותר והימין יביא לבסוף את המענה לשמאל דקדושה.
ומאידך, לחלקים הימניים ללמוד לראות באקטיביות השמאלית גורם מדרבן ליצירת אחדויות שמעלות את האמת והאושר למעלה למעלה.
שני הצדדים מבינים שהפשרה לעיתים קרובות מחויבת המציאות ולכן כל אגף חי את הפשרה המסוימת כהכרח ויכול לחיות בשלום עם עצמו.
מתי התהליך הטבעי והנורמלי הזה גולש לכיוון מדרון ועיוותי נפש? – כשמחיר הפשרה יקר ממחיר האמת, הוא חל על חשבון האמת.
כשצד שמאל משתלט על כיוון “הצעדה”, נוצרת הליכה בכיוון הלא נכון ובסוף הליכה לאיבוד.
זה שלב האובדן או האובדנות – הפיתוי והסיפוקים לטווח הקצר מושכים אותנו ובהתחלה מסממים אותנו באושר, כמו מצאנו את הדרך למעיין. מהר מאוד תקווה זו תהפוך לייאוש ודיכאון וסימנים נפשיים וגופניים יופיעו. אין כיוון, אין מטרה חוויית ‘הלכנו לאיבוד’.
לכן, על פי תורת הנפש, תהליך הקונפליקט בין תכונות השמאל והימין חייב להסתיים בהצטרפות השמאל לימין ואז הקו השמאלי מצטמצם ותורם בכך לחיזוק ואיזון הימין. השמאל זקוק לשם כך לאיזה מגע עם האמת, הסתפקות במועט.
רק כשהאמת ברורה יכול להתנהל דיון על פשרה – פשרה כשלעצמה אינה תוכנית עבודה.
לסיכום –
עלינו להכיר עצמנו באמת. עלינו ללמוד לחקור ולהתבונן בעזרת תודעה ועיניים מתאימות במהלכי חיינו – מתי הקבלה מובילה ומתי הנתינה. כך חוכמת החיים תגלה לנו בזמן הנכון את הדרוש תיקון, על פי תורת האמת.
ככל שהאדם מכיר עצמו יותר אזי קרובה ישועתו.
